חפש

התנועה הלא מזדהה: היסטוריה קצרה

התנועה של אי-היישור היא תנועה,המדינות המאחדות שהכריזו על אי ההשתתפות בקבוצות צבאיות-פוליטיות וגיוסים כבסיס למדיניות החוץ שלהם. הוא כלל מדינות שאינן שייכות למחנות הקומוניסטים או הקפיטליסטים.

ללא תנועה

התנועה הבלתי מזדהה, שתולדותיההחלה בשנת 1961, במטרה להגן על האינטרסים של המדינות המתפתחות בעולם השלישי במלחמה הקרה. היריבות העוינת בין המעצמות (ברית המועצות וארצות הברית) גרמה לעימות בין מדינות רבות באסיה, אפריקה ואירופה. אחת המטרות העיקריות של התנועה היתה לקיים ועידה של מדינות אפריקניות ואסיאתיות, ששימשה כהקדמה להיווצרותה. 29 מדינות השתתפו בעבודה. יו"ר הוועידה היה ג'וואהרלל נהרו.

בין המפגינים של התנועה היו גם המנהיג היוגוסלבי יוסף ברוץ-טיטו, נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, המנהיג האינדונזי אחמד סוקארנו.

שלושת העשורים הראשונים לאחר הקמתההתנועה מילאה תפקיד חשוב בקידום דקולוניזציה, דמוקרטיזציה של היחסים הבינלאומיים, והופעתן של מדינות עצמאיות חדשות. עם זאת, בהדרגה הוא איבד את השפעתו בזירה הבינלאומית.

סיפור שאינו יישור

בתחילה, התנועה הבלתי מזדהה10 עקרונות, לפיהם הם חתרו כדי ליישם את המדיניות העצמאית שלהם. הם לא השתנו במחצית המאה האחרונה. כיום, כמו קודם, תשומת הלב מתמקדת בהכרה בזכויותיהן של מדינות לנקוט אסטרטגיות העולות בקנה אחד עם אינטרסים קולקטיביים, להבטיח פיתוח, לשמור על שלום וביטחון באמצעות שיתוף פעולה בפתרון בעיות בינלאומיות.

כיום, התנועה הלא מזדהההוא מאחד 120 מדינות. זהו 60% מגודלו של האו"ם. היא תופסת נישה של איחוד פוליטי, אשר בזירה הבינלאומית מתנגדת למעשי המערב ביחס למספר מדינות מתפתחות.

מדינות התנועה מאופיינות במדיניות של דו-קיום בשלום, עצמאות מהגוש הצבאי של מעצמות-על, תמיכה גלויה בתנועות השחרור.

התנועה של אי-היישור היא

התנועה הלא מזדהה קיימה 15 ועידות. היום היא זכתה שוב לעמדה חזקה ויש לה הזדמנות לשחק תפקיד בולט בפוליטיקה הבינלאומית בהתאם לאירועים בינלאומיים.

איראן במהלך ישיבת שרי החוץ של המשתתפיםתנועה הציעה דרכים מעשיות לשיתוף פעולה, שאמור להבטיח את השגת אידאלים משותפים (התנגדות לסנקציות, שלום וביטחון, דתות הלא מעליב, במאבק מול המתקפה מהמערב, שנערכה רפורמת האו"ם, במאבק נגד סחר בסמים וטרור, לתמוך במדינות חבר הכניסה ארגונים בינלאומיים). בתורו, NAM תומך בזכויות הגרעין של איראן.

כיום, האנליסטים רואים צורך בכךהפעלת תפקידה של התנועה, שעבורה יש לבחון מחדש את עקרונותיה. זהו היום הארגון הבינלאומי השני אחרי האו"ם, המסוגל לממש תוכניות גדולות. אולם הבעיה טמונה במבנה הפנימי החלש של הארגון, בשוני המדיניות והכלכלות של המדינות המשתתפות, חוסר הרצון המשותף, המוסבר על ידי אינטרסים פוליטיים שונים.

  • דירוג: